מאז שנחשפתי לגישה, אשר מקורה בארה"ב של שנות ה-70, ומבוססת על הפסיכולוגיה ההומניסטית, אני במסע לגילוי עצמי ולעזרה לאחרים לגלות את עצמם ואת הקשרים שלהם, מתוך חמלה וקבלה עצמית.

נתחיל מסיטואציה טעונה, נגיד שביקשתי משהו מהילד.ה שלי והם התעלמו או סרבו לבקשה וכבר עלו הטונים, כי כולם מעצבנים בימים אלו ואני פתאום מוצא.ת את עצמי צועק.ת ולא מבינ.ה מי זאת האמא (או האבא) שמדברת ככה, של מי הקול הזה?

ואז מגיעים איומים אולי שוחד כדי שיעשו מה שאני ביקשתי (מה כבר ביקשתי? מה?)
 ואם זה לא עוזר אז השיח בבית יכול להתדרדר לנביחות הדדיות ולעונשים ואולי היום כן תהיה מקלחת או לא יהיה טאבלט אבל מצב הרוח בטוח כבר מחורבן ולא רק אצלינו.

כאן זה אולי המקום בו אפשר לערב את התותחים של המקרבת במקום שבו נשק קונבנציונלי כבר לא עוזר. אני מתחילה לפרק את המוקש שנהייתי על ידי לשאול את עצמי שאלות: איפה אני נמצא.ת עכשיו? האם אני עייף.ה? עצבני.ת? חסר.ת אונים? כועס.ת? נעלב.ת? האם אני צריכה עכשיו שקט ושיניחו לי? צריך להרגיש שרואים אותי, שמתחשבים בי? שאיכפת ממני? האם אני צריכ.ה חיבוק? שיקבלו אותי כמו שאני?

זה קצת כמו ללטף את הראש לילד.ה הפנימי.ת שלי. ברגע שראיתי את הרגשות והרגשתי כמה מכמיר לב זה רק לרצות שיבינו אותי, שיעריכו, שישתפו פעולה (מה שעולה באותו רגע) אני ממלאת לעצמי חלקית את הצורך בנראות, בהקשבה. אני פנויה עכשיו לראות איפה נמצא.ת הילד.ה שלי ולהסתכל עליה באותן עיניים סקרניות, מנוטרלות מטינה, עם לב פתוח.

גישת התקשורת המקרבת יכולה לסייע גם במצבים בהם הזוגיות לא נמצאת איפה שדמיינו או איפה שהיא הייתה לפני כך וכך שנים. האם הריבים שלכם.ן כרוכים בהאשמות ובטענות כלפי הצד השני? איך זוכרים שהאדם שמולי אינו האויב, שאיני צריכ.ה לנצח בויכוח אלא להקשיב לו.ה תוך כדי שאני מבטא.ת את מה שחשוב לי? למען האמת, זוגיות שמכילה מרכיבים של תקשורת מקרבת יכולה מאוד לעזור בתפקיד ההורי, לתרגל ביחד ולהיות ברורים ועקביים ביחס לילדים.

לי זה היה מרענן להודות שהידע לא נמצא רק אצלינו, ההורים. עם ילדים יש המון מקום לשאול שאלות והפתרונות שאנחנו שוברים את הראש למצוא יצוצו ככל שהתקשורת תשתפר.

קרל רוג'רס, אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית, מדגיש את המניעים האנושיים הבסיסיים של משיכה שלנו לחיות חיים אותנטיים ומימוש היכולות האישיות שלנו.

לשיטתי, ברגעים האלו שבהם אנחנו אמיתיים עם עצמינו ועם הסביבה, לא נמצאים בהסתרה ולא לובשים מסיכות, מצויים רגעים של אושר אמיתי. את ההגשמה העצמית אפשר לממש גם במציאת שותף.ה למסע, ברגע של קרבה עם חבר.ה, בעיסוק במה שאני באמת אוהב.ת ובלהיות בטוב עם אנשים שאני באמת אוהבת. לא חייבים לצבור תארים, ידע, כסף או כוח. אפשר סתם לחיות את החיים ברגע הזה, כאן ועכשיו.