יחסית לכמות הימים והימות, ישראל הייתה אמורה להיות משופעת אקווריומים, לפחות כמו פארקי מים. אך מלבד המצפה התת ימי באילת, יש לנו רק את אקווריום ישראל בירושלים, בירתנו הנצחית.

הזמנו כרטיסים ליום שבת בשעה 12:00 והאמת היא שהגענו די רעבים. בגלל זה כל תחילת התצוגה ניסיתי להבין איזה מין של דג ניתן לאכילה. ממש פינטזתי על לברק (פתוח על האש) בורי (בתנור) ולוקוס (פילטים). במזנון בחוץ היה ריח של טיגונים וממש קיוויתי שיהיה שם פיש אנד צ'יפס. הרי מדי פעם מדללים את אוכלוסיית הדגים והם יכולים להגיע ממש טריים. זה כסף על הרצפה ממש.

רוצים לשמוע על הספיישלים שלנו היום? יש רביכת מדוזות טריה ועוקצנית

אנחנו כבר היינו כאן פעם אז התחלנו בחלק חדש יחסית במתחם – ביתן הפרפרים. בפנים מזג האוויר טרופי, לח וחם ויש דלת כפולה עם לחץ אוויר ושרשראות ברזל כבדות המונעות מהפרפרים העדינים להימלט. אני מניחה שהחשש הוא שהם יברחו, יקימו מושבות של פרפרי ענק, ישתלטו על המדינה וינהיגו בה רפורמות משפטיות שימצצו מאיתנו את כל הצוף.

בינתיים הם סתם מרפרפים להם גדולים, מרהיבים וכמעט סוריאליטים, בגודל כף היד שלך, ושאסור להם לשבת על כף היד שלך, ולמה שהם בכלל ירצו? יש פה בופה חופשי של פירות.

מלבד פרפרים יש בביתן גם כוורת דבורים שקופה, מקלונים אקזוטיים, גמלי שלמה פרחוניים, חגבים שיזכירו מהי מכת ארבה, ותיקן לוחש ענק שבוודאות שמעתי אותו אומר "תברחי".

החברה של התיקן, הטרנטולה, נעדרה מהתצוגה והיוותה הזדמנות נהדרת לדגדג את אוריאן ולצעוק "טרנטולה"!
כי מהי ילדות מאושרת ללא טראומות שההורים עושים לך?

בתוך האקווריום עצמו חשוך ושקט, מתאים מאוד לאנשים שצריכים רגע ניתוק מהמציאות וצלילה לתוך עולם מרגיע, שזה בעצם כולנו, בכל זמן נתון, ובטח בירושלים. אסור לצלם כאן עם פלאש כי זה מזיק לעיני הדגים, ויש מדי חמש דקות הדרכות קוליות בתצוגת הים הפתוח ובאווירת ספינות טרופות. יש גם מיכלי ענק שמקיפים אותך מכל עבר עד שמופיע השחקן הראשי ואז השקט נקטע בזעקות "אמא כריש, תצלמי את הכריש אמא, תראי הוא מתקרב, אמא את רואה את הכריש?"

כך יש לנו 340 תמונות של חלקי כרישים.

כריש מהים האדום על מצע חצץ וזילוף זיהום נפט – צילום ביתי

הכרישים נמצאים בחלק של ים סוף, שהוא גם החלק הכי מגניב. יש בו אלמוגים, ודגי ליצן, הדגים שהם דורי, תמנון משנה צבעים (בקיצור כל הקאסט של נמו), מזודות זוהרות בחושך ושוניות אלמוגים משוחזרות. הכי קרוב שיש למים, מבלי להירטב. מבקרים קטנים יכולים לזחול במחילות לתוך האקווריון ולהיות כמעט חלק מהמוצגים, כך שיש אקווריום לאנשים בתוך האקווריום לדגים.

אוריאן בשבי משפחת נמו

אטרקציות ייחודיות מחוץ לתצוגת ים סוף מצאנו בבריכה עם חתולי ים שנעים בחשאיות על הקרקעית ואז מנסים להימלט מצידי הבריכה. יש מיכל סוסוני ים שחלקם בהריון (הזכרים כאן הם אלו שנושאים את הביצים). בכל פעם שראינו סוסון ים נפוח אוריאן צעק "הנה בן, הנה בן", שזה קונספט נחמד, אני חייבת להודות. סוסון ים יש גם בגינת האקווריום, והוא ענק ועשוי מחלקי פסיפס. כנהוג בארץ זה גם מתקן מאולתר לילדים, שהפכו אותו לחצי מגלשה וחצי במת צילומי אינסטה. נהרנו עם עדר סוסוני הים.

קינחנו במלכודת תיירים עם נקניקיה בלחמניה ושניצלונים (עוף) וצ'יפס. אמנם לא היו דגים בתפריט אבל האמת היא שכל שניצלון כבר נראה לנו בצורת דג, כך שהמשימה הושלמה. בדרך חזרה שיכנעתי את אהוביק לעשות סיבוב ולהראות לקטני את חומות העיר העתיקה. כבר ברחוב השני התבלבלתי ונקלענו למין מבוך ירושלמי שגם וייז התיאש ממנו. אוריאן נרדם אחרי ארבע דקות בדיוק ואנחנו עצרנו בצד כדי לצעוק על הוייז לקחת אותנו הביתה.

צ'או לך ג'רוז, לטס גט דה פאק אווט אופ היר.

שלום לך גם מגלשה מאולתרת שנראית כמו שק אשכים