בעוד נחילי כטב"מים מאיימים על גבולותינו אני חייבת לומר שאני מודאגת ממקום אחד אסטרטגי שחייב להיות מוגן באופן היסודי ביותר האפשרי. זה אמנם בדרום אבל לא קרוב לדימונה, המפעל החשוב ביותר לכלכלה ולרוח הישראלית מצוי בזמנים אלו בקריית גת. בתוך דונם אחד מתרכז הטעם הישראלי הכי מקורי ואסור ששום דבר יפגע בו וב-180 מליון השקיות שמיוצרות בו בשנה. כולי תקווה שלמפעל הייצור של החטיף יש כיפת ברזל משלו, כי מי אנחנו כעם לללא ה"במבה"?

הקיץ עשו ב"אסם" מהלך שיווקי ופרסמו את הסיורים במרכז המבקרים של המותג, בעלות של 20 ש"ח למשתתף. בגלל הדרישה לחוויות חיוביות והמחיר הנגיש בימים אלו, הכרטיסים נחטפו מהר מאוד. אני מכירה אישית כמה אנשים שלא הצליחו להזמין כרטיסים ומרפרשים קבוע את דף הסיורים, מחכים שמשהו יתפנה או שיפתחו תאריך או שעה חדשים. לשמחתנו הצלחנו במשימה ונסענו לקריית גת בשעות אחר הצהריים, לא לפני שקיבלנו שיחת טלפון ערב קודם לכן, אשר הזכירה לנו להגיע בנעליים סגורות ושטוחות ולא לאחר.

נא לא לאחר – התינוק של במבה מחכה

כיאה לחטיף החלומות, הביקור ב"ארץ הבמבה" הוא כל מה שאפשר לבקש ממותג-על. הסעה מסודרת ב"במבבוס", אולמות ענק ממוזגים כמו שאלוהימה התכוונה שיהיו. מסכי מולטימדיה ומיצגים אינטראקטיביים, בטיחות ודייקנות, ממש כאילו הלכנו לבקר באיזה מפעל קרמבו בדנמרק. הגוף בקריית גת והחוויה היא קופנהאגן, ביותר מדרך אחת.

הסיור המודרך הוא כיף טהור אשר דורש רק להתפשט מציניות והסתייגויות ולהתמסר טוטאלית למושגים כמו "במבון" (צורת היחיד של במבה). הילדים מקבלים דרכון ומחתימים אותו בכל תחנה עם שמות כמו "מורידי גשם חמאת הבוטנים". בכל קבוצה יש 20 משתתפים בלבד וזה מספר מעולה כך שכולם יכולים להשתתף בהכל בלי להידחק או לעשות תורות. בסוף הפנטזיה הבנויה היטב מגיעים לפס הייצור והאריזה, מקבלים במבה במהדורה מיוחדת וחוזרים אל המציאות בחנות המרצ'נדייז. כיוון שהסיור זול מאוד זה משאיר עודף תקציבי למהדורה מוגבלת של כדורי רגל במבה או בובת תינוק מקורית.

אני זוכרת במעורפל את אוריאן שר שירים לבובת התינוק שלו בדרך חזרה. הייתי מסטולה מחמאת בוטנים ותירס ולא חשתי לרגע רע לגבי התמסחרות, קפיטליזם או חינוך קלוקל. אם אני ישראלית והבן שלי ישראלי אנחנו מכורים לבמבה מעצם היותנו.

תחי ארץ הבמבה!

תינוקות מתוקים,
לשלטון הם מתאימים

(מילים ולחן עממי)

להזמנת סיור בארץ הבמבה