אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים זו המשפחה שלי. השאיפה לחיות במשפחה מאושרת היא חלק מהותי מההגשמה העצמית שלי אבל במציאות זה לא תמיד עובד ככה. האהבה לא תמיד מספיקה, משפחה זה מורכב, והאנשים הכי קרובים יכולים להיות גם אלו שהמילים שלהם הכי מכווצות לי את הבטן, גם בלי שהתכוונו לכך.

אני גדלתי בבית עם הרבה אהבה אבל מעט מאוד תקשורת. הרבה שתיקות נשתקו והרבה מילים לא נאמרו. לפעמים הרגשתי הכי בודדה בעולם, גידלתי את עצמי ולמדתי שאין יותר מדי על מי לסמוך. אלו חלק מהדפוסים שהבאתי איתי לזוגיות וגם להורות שלי. עם כל הרצון בהקשבה, בשיתוף פעולה או בהתחשבות, הדברים נתקעו שוב ושוב בקירות. חוסר הבנה הפך לעלבון, כאב הפך לכעס והתגלגל שוב לאשמה ובמקום להיות מקור של כוח, הבית היה בשבילי עוד מקום שצריך לשרוד בו ולא הייתי מוכנה לקבל את זה.

כשהגעתי לתקשורת מקרבת Nonviolent Communication – NVC גיליתי את החוליה שהייתה חסרה לי בין הרצון שלי במשפחה שהיא מקור כוח, לבין כלים שמתחברים לעולם הפנימי שלי. למדתי את השפה הבינלאומית והפכתי אותה לשלי, בדרכי. 

מתוך חיבור לעצמי פתאום למדתי לזהות רגשות בזמן אמת. שמעתי את הטונים עולים ולא נלחצתי. למדתי לראות מצוקה ולזהות את המקורות שלה. התרגלתי לשאול שאלות במקום להניח הנחות. במקום צעקה שמעתי פתאום חרדה. הקשבתי עוד ומתחת עלה עלבון, שמעתי את הרצון שיראו אותי, שיקבלו אותי כמו שאני.

שמעתי את הלב, קודם את שלי ואז של אחרים.

את המיומנויות הללו פיתחתי מתוך "גישת תקשורת מקרבת" ואני מתרגלת אותן יחד עם המשפחות שאני מלווה, כדי לאפשר שינוי שיכול להגיע כאשר אנשים מדברים ומקשיבים מהלב. במקום מילים שומעים רגשות. במקום סמכות מחפשים יחד הדדיות.

בקליניקה לחיבור לבבות מפרקים את היחסים כדי להתחבר מחדש. אחרת. מהלב.