אוריאן מאוד אוהב לשמוע את החברים שלו מקטרים על האחים שלהם. זה מחזק את העובדה שהמצב שלו בעולם טוב יותר מאשר כל השאר וזה גורם לו אושר בלתי מבוטל. ביום ראשון הוא שוחח על זה עם חברה ושכנה, אשר התלוננה שהיא תמיד צריכה לחלוק הכל עם האחים שלה. היא הודתה שמצבו טוב יותר לאין שיעור משלה אבל הזהירה אותו שאמא שלו (כלומר אני) עלולה עדיין להוליד לו אח או אחות. לכך הוא השיב בנחרצות "אמא שלי לא יכולה להביא לי יותר אח או אחות כי נגמרו לה כל העוברים והביציות ואף אחד לא שרד ורק אני הצלחתי". שזו התשובה הכי טובה שאי פעם דמיינתי שייתן ועשה אותי גאה ממש, מכל מיני בחינות. הוא בטוח הבן שלי כי גם אני אוהבת להפוך כל דבר לחיובי ולתחזק את העמדה שזו בכלל הייתה הכוונה לאורך כל הדרך.

וכיוון שהוא בן יחיד אנחנו באמת זוכים להרבה זמן איכות ביחד. הפעם יצאנו שוב החוצה, למרבה ההפתעה, כדי להיות "ארכיאולוגים ליום אחד" בחפירות ארכיאולוגיות אמיתיות. הייתי בטוחה שבית גוברין זה קרוב לירושלים אבל מסתבר שזה בכלל קרוב יותר לקריית גת.

ההתחלה של היום השתבשה כמעט לגמרי כשלא עליתי במחלף הנכון וזה עיכב אותנו בכמעט חצי שעה ורבע מיכל דלק. הכניסה היא מהגן הלאומי "בית גוברין" (כניסה בתשלום נפרד, חינם למנויי מטמון שכמובן איננו נמנים עליהם). משם עוד דקה וחצי ברכב, לחניון ב' -תל מרשה. למזלינו קבוצה יפה של אנשים ומדריכה עומדים מתחת לאיזו תאנה. ירדנו מהרכב בדיוק אחרי שהם סיימו את ההסבר על ההיסטוריה של "תל מרשה" ועל כל הסיבות שבגללן אנחנו חופרים. אנחנו הספקנו לשמוע רק "הלניסטים" ו"חנוכה" וכך אוריאן קבע שבאנו בדיוק בזמן כי דילגנו על כל ההסבר המעצבן. אני לא יכולה לומר בלב שלם שהוא טועה. תכלס באנו לחפור, לא שיחפרו לנו.

כמו שאומרים בסטוריז "5 דקות מהרכב" עוברים איזה 3 גדרות עם סימנים מאיימים ונכנסים לטריטוריה של הארכיאולוגים, באתר שהוא אתר חפירה מיוחד. החום קופח מלמעלה ויכולתי להישבע שנשרים עומדים ומחכים לראות מי ייפול ראשון אבל המחשבות התפזרו כשכולנו נכנסנו למערה ומייד הרגשנו משב של קור כאילו נכנסנו למקרר. זו לא מערת נטיפים לחה, זו מערה אמיתית, שהקירות בה מבודדים חום ובפנים הרגשנו שיצאנו בכלל לטיול קיץ בשוודיה. איזה כיף! עמאחיה!

מהר מאוד קיבלה כל משפחה מקוש (או פיקאקס כמו שילדים שמשחקים מיינקראפטמכירים אותו), שפכטל, ו-3 דליים לאפר, סלעים וממצאים. המערה הזו הייתה עמוסה מאוד בכלים כי מהר מאוד כולם מצאו חלקי חרס, חתיכות פחם ואפילו כלים כמעט שלמים כמו קערות וצלחות מלפני 2200 שנה. זה מטורף, הילדים התרגשו, המבוגרים היו כלא מאמינים והכל בתוך מערה מאובקת אך קרירה ועם כלים בסיסיים מאוד. זה נראה סוריאליסטי ולא יאמן שכמעט כולם מוצאים כלים וחלקי חרס.

למרות שהתחלנו די מאחור עם הממצאים אנחנו הבאנו את הממצא הכי מעניין, אפילו יותר משתי הקערות המושלמות שנמצאו. זה היה חלוק נחל מוחלק, נוצץ ויפה במיוחד. הארכיאולוגית דגה אותו מהדלי שלנו ולקחה אותו איתה למחלקת המיוחדים באמת. היא חשבה שזה היה כלי מירוק כלשהו, כי האבן לא שייכת למקום והצורה שלו מעידה שזה ככל הנראה היה הכלי לספונג'ה רצינית, לכלים שנשרף בהם שומן קשה לניקוי. ואנחנו מצאנו אותו! איזו גאווה, כזאת שמזכירה לנו כמה טוב שאנחנו לא חיים בתקופה ההלניסטית ויש לנו מדיח כלים.

בשלב השני עשינו שורה ארוכה של מבוגרים וילדים והעברנו את הדליים המלאים מתחתית המערה, במעלה המדרגות ועד לפתח המערה החוצה. ילדים התעקשו שהם יכולים לסחוב, מבוגרים נתנו להם להרגיש גדולים וחברויות נוצרו על רקע עבודות פרך.

בשלב הבא נכנסנו למערת זחילה. שם לא חופרים, רק נדחקים בחורים קטנים ועוברים דרך גומחות. הילד צועק לי בכל פינה "איך תצליחי לעבור?" או "את בחיים לא עוברת כאן" ואני, מתוך הרצון שתבלע אותי האדמה, מצטמצמת ועוברת חלק ובלי בעיות. אולי זה כי לבשתי שחור.

כל זה אגב מאוד מזכיר טיול שנתי, עם מדריכה-ארכאולוגית ששום דבר לא יכול לרגש אותה, כולה עשויה מחול ואבק ודומה למגאיוור. בסוף המסלול מקבלים תעודת "ארכיאולוג ליום אחד" וגישה לחרסים שנמצאו אך אין דרך להפוך אותם בחזרה לכדים. קיבלנו רשות להיות גם שודדי עתיקות, משה דיינים ליום אחד. בחנוכה אנחנו מתכננים לעשות מהחרסים חנוכיות, ולהשוויץ שהם באמת מתקופת המכבים.

אגב יצירה, מסתבר שעם העידוד הנכון אפשר להביא גם ילד שלא נהנה לצבוע או לגזור ואין לו סבלנות לבצק. השילוב הנכון לאוריאן הוא גומי קליי ודמויות מברולסטארז, נקווה שזה יחזיק קצת יותר מההתלהבות מלגו אז אני לא רצה עדיין לקנות דליים של גומי קליי.

סיכום סיכומי

* חוויה בלעדית שניתן להגיע אליה רק עם הדרכה מתאימה.
תחושה של מאחורי הקלעים וערך אמיתי
מתאים לילדים מגיל 5 – רמת קושי – קלה מאוד
הפעילות עצמה אורכת 3 שעות אשר עוברות מהר מאוד
בסביבה – ניתן להמשיך ולטייל בגן הלאומי וב-1000 המערות שבו
מזגן – טבעי וחינם מהמערות



לפרטים נוספים אודות תוכנית "ארכיאולוג ליום אחד"
תל מרשה, הגן הלאומי בית גוברין
ליד קריית גת